כשדף מפרט אומר שסימון חייב להגיע ל-RL 150 או RL 300, הכוונה היא לרטרו-רפלקטיביות: כמה אור הקו מחזיר לעיני הנהג במקום לפזר אותו אל תוך הלילה. היחידה נראית מאיימת, mcd/m2/lx, אבל היא פשוט משווה בין האור שחוזר לבין האור שמוקרן. RL גבוה יותר משמעו קו בהיר יותר בלילה.
איפה חרוזי זכוכית נכנסים לפיזיקה
קו צבע חשוף הוא ברובו שטוח, ולכן קרני הפנסים פוגעות בו ומתפזרות הצידה. הנהג רואה כתם עמום. הוסיפו חרוזי זכוכית, והאור נכנס לחרוז, נשבר, מוחזר מהמשטח האחורי וחוזר בקירוב לכיוון המקור. זו הרטרו-רפלקציה שבשם, וזו הסיבה שחרוזים הם הפתרון הסטנדרטי לנראות לילית בסימוני כביש.
שני דברים קובעים כמה אור חוזר. האחד הוא מקדם השבירה של הזכוכית — חרוזים סטנדרטיים לסימון כביש עובדים בערך ב-1.5, שמאזן בין בהירות לעלות. השני הוא צורת החרוז. אור צריך להיכנס ולצאת בזוויות שימושיות, וחרוז שאינו עגול שולח אותו לכיוון הלא נכון. זה הקשר הישיר בין עגלגלות ל-RL, וזו הסיבה שאנחנו בודקים עגלגלות בכל אצווה, ולא רק את גודל הנפה.
למה המספר יורד עם הזמן
סימונים חדשים נמדדים לא פעם הרבה מעל המפרט, ואף אחד לא מתלונן. החלק המעניין הוא העקומה שאחר כך. התנועה מלטשת לאט את החרוזים החשופים, אבק ושאריות צמיגים מצטברים על פני השטח, וסרט גשם מעל החרוזים מפזר את האור לפני שהוא יכול להיכנס אליהם. קו שהתחיל ב-RL 250 יכול לרדת מתחת לדרישה של 150 תוך שנה-שנתיים בכביש עמוס.
כאן בדיוק הבחירה בין פרמיקס לפיזור חוזרת לסיפור. כשהשכבה העליונה של חרוזי הפיזור נשחקת, חרוזי הפרמיקס שבתוך הקושר עולים לפני השטח ומשתלטים על ההחזר. סימונים שנבנו רק עם שכבת פיזור מאבדים את הנראות הלילית שלהם הרבה יותר מהר, כי אין שום דבר שממתין מתחת כדי להחליף את החרוזים השחוקים.
ציפוי: הגורם השקט יותר
לחות היא אויב שני של RL. חרוז זכוכית רגיל אוסף על פני השטח סרט מים דק, והסרט הזה מכופף את האור בדרך הלא נכונה — וזו הסיבה שכבישים רטובים הם המקום שבו סימונים נכשלים בצורה הקשה ביותר. חרוזים מצופים, בדרך כלל בטיפול סילן או סיליקון, מסלקים מים וממשיכים להחזיר אור בגשם. פרויקטים באזורי גשם מרובה או בכבישים מהירים לא מוארים מציינים לא פעם חרוזים מצופים בדיוק מהסיבה הזו, גם אם הם עולים קצת יותר לטון.
מה לבקש
אם המכרז שלכם מציין דרישת RL, בקשו מספק החרוזים את נתוני הנפה והעגלגלות, ולא רק את מספר מקדם השבירה, כי שני אלה הם שמניעים את ה-RL בעולם האמיתי. אם המכרז רק אומר “עומד ב-AASHTO M247” או “EN 1423”, התקנים האלה נכתבו סביב ייצור של קו לילי שמיש, ולכן חרוז תואם באמת הוא נקודת מוצא סבירה. אם אתם רוצים שהסימון יישאר בהיר גם בשנה השלישית או הרביעית — זה הרגע שבו יחסי פרמיקס, חרוזים מצופים ואיכות החרוזים מפסיקים להיות פרטים טכניים ומתחילים להיות ההבדל בין לקוח מרוצה לבין טלפון תלונה.